איך אני יכולה לענות על צורך שלי על ידי הפיכתו לרצון (לבחור לתת מענה לצורך)
יש לנו כמובן לא מעט צרכים וגם הרבה רצונות. לי למשל, יותר פשוט להקשיב לרצונות שלי. הם קורצים לי יותר, זמינים לי. אבל מה לעשות שהצרכים חייבים באיזה שהוא שלב לקבל מענה. אי אפשר לא להתייחס אליהם. אם לא נקשיב להם, הם יפתחו כל מיני צורות ויקבלו כותרות שלא נדע.
אז למי מאיתנו שפחות שומעת אותם כשהם עדיין בשלב העדין שלהם, יש לי דרך ואני אדגים אותה על צורך אחד שלי, שנשמע פשוט, אבל אני לא מצליחה להיענות לו.
אני זקוקה לעצירה. כל יום. לקחת זמן שבו אני ממש לא עושה כלום ורצוי לפחות חצי שעה כל יום. הפסקה, לשבת על כסא בחוץ בשקט, לא לעשות כלום, להרגיע, להירגע, צריכה מנוחה, ממש.
הגוף מאותת לי אבל אני שמה את זה בצד לא מקשיבה. מספרת לו שאי אפשר ואין זמן. מסבירה לו שאם אני אעצור אז לא אספיק ועוד ועוד.
וכשהכסא בחוץ קורא לי: "בואי אלי", אני עונה לו "אחר כך" או "מחר כך". מתעלמת. וכשהוא צועק "בואי", אני כועסת ואומרת לו: "אתה ממש לא מבין נכון? אין לי אפשרות כזאת."
והוא בסופו של דבר נדחק על ידי צרכים אחרים אגרסיבים יותר, ברורים יותר, פשוטים יותר ליישום מסתבר.
להספיק את כל מה שתכננתי, לסיים ועוד ועוד.
אז אולי זה ישמע לכם מוזר, אבל הדרך שלי לתת מענה לצורך הנ"ל היא להפוך אותו לרצון, ממש למשאלת לב.
צרכים אגב נחווים לי כמאיימים, דורשניים, תובעניים. רצונות הם יותר מחוברים, קלילים, זורמים.
אז אני רוצה להגיד לעצמי, איך אני ממש רוצה עכשיו לשבת על הכסא מבלי לעשות משהו. אני רוצה לחשוב בשקט, להיזכר, לדמיין, ליצור בראש ,להודות.
לי קל יותר להיענות לרצון, זה מרגיש נכון יותר, קליל יותר , אני מתחברת לרצונות שלי. זה פשוט לי יותר, וככה אני עונה על הצרכים שלי.
צריך לראות אם זה עובד גם הפוך. איך להפוך רצונות לצרכים, עבור כל מי שמאתגר אותה ללכת עם הרצונות שלה אבל יודעת טוב לתת מענה לצרכים שלה. .
תנסו את זה בבית.
בתמונה : דקות של מענה לרצון וציפור אחת