אין כמו סיפורים אישים כדי להראות לנו איך מתוך הקשבה פנימה אפשר ליצור תנועה בעסק אז הנה סיפור ראשון, יהיו עוד מבטיחה
שירלי בת 38 נשואה אמא לילדים קטנים. למדה טיפול באומנות, שנים היא מטפלת. היא מטפלת טובה והיא יודעת את זה. עם השנים הבינה שהיא רוצה להתמקד בטיפול בילדים. עבדה בבתי ספר ייחודים ולאחר מכן גם פתחה קליניקה פרטית.
יש לה גישה מיוחדת, הורים מגיעים אליה מכל הארץ, היא ידועה, מצליחה לקדם את הילדים. יש לה הכנסה מצוינת הכל טוב. מחוברת מאוד מרגישה מאוד משמעותית. מרגישה שהיא בייעוד שלה. מאושרת ומסופקת. היא עושה עבודה מצוינת עם הילדים, רואה שינויים, עושה קסמים.
לפני שנתיים סגרה את הקליניקה. הקליניקה הייתה בחצר הבית שלה, שבו גרו בשכירות, הם עברו לבית אחר ובחצר החדשה לא היה מקום לקליניקה. היות שכך היא הייתה צריכה לחפש קליניקה להשכרה. בתקופה שלפני המעבר לבית החדש היא פגשה את נורית. הן הכירו קודם דרך חברים משותפים וכבר אז הרגישו איזו כימייה בינהן, יצא להן להחליף כמה מילים ואמרו שיפגשו מתישהו לקפה. כשעברו בית הבינה שהיא ונורית גרות לא רחוק והן קבעו לקפה. הפגישה הייתה מאוד כייפית. נורית סיפרה שהיא עבדה עד לא מזמן בקידום של תוכן שיווקי ושמדגדג לה לעשות משהו עצמאי, יש לה כל מיני רעיונות אבל שום דבר לא הבשיל. שתיהן אמהות לילדים קטנים והם מדברות על הקושי ליצור הרגלים טובים אצל הילדים, נורית מאוד מחוברת לעניין התזונה. הן קובעות להיפגש שוב ושוב כמה פעמים ואז נולד הרעיון: לפתח כלי שיעזור לאימהות לסגל הרגלי תזונה טובים אצל ילדים.
הן הרגישו שהן עולות על משהו, וכך עם הזמן שירלי החליטה שהיא לא ממשיכה בטיפולים ולא מחפשת להשכיר קליניקה אלא עובדת עם נורית על פיתוח מוצרים חינוכיים לאמהות וילדים.
לפגישה איתי היא הגיעה עם המוצרים החדשים האמת היא שמאוד התלהבתי. לא ראיתי גישה כזו קודם. זה היה פשוט, יפיפה. נראה מלא פוטנציאל, ראיתי אילו שיתופי פעולה מדהימים עם ארגונים וחברות יכולים להתרקם כאן. יש כמה ארגונים שאיתם אנחנו בודקות שיתופי פעולה, שירלי ספרה. כבר התחלנו למכור און ליין. נראה טוב.
ואוו מדהים, אני אומרת לה והיא אומרת כן אבל משהו לא עובד לי. אני מאוד מתרגשת מהיצירה והחשיבה והפיתוח אבל עובדת בלי דרייב לשווק, לדבר על המוצרים, כל מה שקשור במפגש עם העולם החיצון לא מתאים לי. נורית, החברה כל הזמן דוחפת. האמת, שאני מרגישה חסרת מוטיבציה. נורית מנסה לדרבן אותה, להאיץ בה אבל היא מתעכבת. הכל לוקח לה הרבה זמן. המוצרים כבר מוכנים לשיווק ומכירה אבל היא גוררת רגלים.
אני רואה שהיא עצובה.
אני מציעה לה להסתכל על השינוי. מה משמח אותך בעסק החדש, אני שואלת? והיא מספרת על התגובות המתלהבות, על מיילים מאימהות שזה עסק מאוד יצירתי ומשמעותי. היא מרגישה שהשותפות שיצרו מוסיפה ניסיון ויכולות ועוד ועוד. הכל מרגש אבל אני לא מתרגשת. היא אומרת.
אני לא מצטערת היא אומרת שיצאתי לדרך החדשה היא מאפשרת לי התנסות בעולם אחר וכייף לי לעבוד יחד, להיות בשותפות, לחשוב, ליצור, לקדם יחד. כבר כמה זמן בתוך הקליניקה דגדג לי לעשות שינוי לא בגלל שלא נהניתי אלא כי חשבתי שאני לא רוצה להמשיך כך עד הפנסיה שלי ושיש עוד דברים שאני רוצה להתנסות בהם, והנה זו הזדמנות מעולה.
אבל, היא מוסיפה, יש לי עצב כזה… אני שואלת אותה מה מקור העצב? והיא שותקת דקות ארוכות ואז אומרת לי בלחש, אני מתגעגעת לילדים. הם חסרים לי.
אין לי קשר עכשיו עם הילדים. זה כואב לי עכשיו שאנחנו מדברות על זה, אני מתחילה להרגיש את הגעגוע הזה שאולי לא הייתי מוכנה קודם להרגיש אותו. שמתי את זה בצד אולי כדי שלא יפריע לי ביוזמה החדשה. אבל זה עולה חסר לי, הקשר עם הילדים.
זה מאוד מאוד חסר לי, הם חסרים לי הקשר המגע איתם. מאוד אהבתי את השיחות איתם, את היצירה איתם וזה לא קיים יותר ונשאר לי בור כזה.
אנחנו מסתכלות איתה יחד ומגלות שהצורך שלה הוא להיות עם ילדים לראות אותם, לטפל בהם, נכון הן עלו על רעיון מעולה, המוצרים רבי פוטנציאל אבל היא מתגעגעת לילדים, יש לה צורך לטפל בהם ממש פיזית, להיות איתם בחדר.
אנחנו מתחילות לראות את הצורך מודע ולא מודע כשהוצרך הרגשי לא חשוף הוא יכול להוביל אותנו לפעולות לא נכונות.
היא מתחילה לראות. יש לה צורך גדול שלא מקבל מענה במיזם החדש. היא וויתרה על צורך שלה כי לא זיהתה אותו, היא כן זיהתה צורך שהיה לה בשינוי, בהפרייה הדדית, היה לה חסר לעשות משהו עם מבוגר, לצאת מהעולם של הילדים ברמת האינטראקציה היומיומית ובעצם היא עזבה דבר אחד בשביל אחר. היא הקטינה או בטלה צורך גדול שלה והלכה לתת מענה לצורך אחר.
זה לא פשוט לזהות לבד את הצורך אבל כשאנחנו מזהות אותו אנחנו מקבלות מצפן מצוין להחלטות שלנו. היא הבינה שהיא צריכה לחזור לתת מענה לצורך שלה לקשר עם הילדים. איך היא תעשה את זה האם היא תחזור ותפתח את הקליניקה שלה אולי במינון אחר, במגבלת זמן, במגבלת מטופלים על זה אפשר לדבר.
העזיבה המוחלטת שלה את הקליניקה לא הייתה נכונה עבורה. שמנו את האצבע על החוסר, הכאב והגעגוע ואז גם יכולנו לראות מה מרגש אותה משמח אותה נותן לה דרייב לפעול.
עכשיו, אני אומרת לה, שאת יודעת מה חסר לך תוכלי לראות איך את נותנת לו מענה בחיים שלך. זה יכול להיות מענה מסוים, שונה, קטן בהיקף או גדול, זו כבר החלטה אחרת. תוכלי לחשוב איך את משלבת את העסק החדש, עם הקליניקה, תראי אילו יחסים יכולים להיות בינהם.
הצרכים שלנו לא תמיד גלויים לנו. קל לנו יותר לזהות צרכים של הסביבה הקרובה לנו, אצלנו הם נחבאים פעמים רבות מאחורי סיפור שאנחנו מספרות לעצמנו, סיפור בו אנחנו מאמינות.