את הפוסט הראשון בבלוג אני רוצה להקדיש לאמא שלי אמא שלי האהובה היא מן טיפוס עירוני , אורבני כזה שמכיר כל הפינה, כל חנות עיצוב, כל מותג חדש.., חייה ונושמת עיצוב לאופנה ועוד מבלה שעות ארוכות באינטרנט בחיפוש אחרי מעצבות ומעצבים, בתי אופנה…אמא שלי שכשהייתי עוד ביסודי הייתה לוקחת אותי ואת אחותי לתל אביב קונה לנו בגדי מעצבות כשרוב הילדים היו מתלבשים באתא.(עיין ערך חנות שרוב הבגדים על המדפים היו בצבעי אפור, לבן כחול)
אמא ואבא שלי עברו לגור במשק של סבא שלי שהתאלמן ולא יכל להמשיך לבד לנהל את המשק וכך היא מצאה את עצמה קוטפת חצילים ופלפלים וגם ממשיכה לטפל בלול אפרוחים.חוץ מעבודות חקלאות עבדה משמרות בבית חרושת קטן לסריגה במושב.
היא שמחוברת לעולם העיצוב, אוהבת כל מה שקשור לאופנה, אדריכלות, עיצוב מוצר וכלים וגם כל מה שחדש, מותגים, חברות, עסקים, חייתה רחוק מהחלום שלה ולמרות שהרגישה זרות גדולה במקום הזה תמיד הייתה מגויסת כל כולה לחיים ולרעיון של המושב החקלאי.
מוקפת בחקלאים, שדות חקלאיים והרבה בוץ שהטרקטורים העיפו על הכביש בדרכם לשדה.
אז אחרי כמה שנים היא התחילה להרגיש שנגמר לה האוויר, והיא מתחילה לחשוב איך היא מביאה משהו לתוך המושב שיתן לה חיים, שימלא אותה. שיעשה אותה מאושרת
בין לבין מנסה למצוא קצת מאלו בעבודה כפועלת בבית חרושת לחוטים.. אבל הרעיונות, החלומות מתחילים לצוף ולא נותנים לה שקט.
היא כנראה מחליטה לא לוותר, היא מרגישה חוסר מין בור כזה בתוכה, ומחליטה לפעול.. היא מבינה שהיא צריכה לפעול, למלא את החוסר שלב בעצמה.
ואז מגיע הרעיון, היא בונה את מה שכל כך חסר לה מקימה לעצמה חנות לכלים יפים מעוצבים, בתקופה שלא הייתה איקאה שלא היו כמעט חנויות לכלי בית יפים. היא עושה מעשה. סוגרת את בית האימון לגידול אפרוחים והופכת אותו לחנות מבקשת מאח שלה שיבנה לה מדפים
החנות מהממת. מביאה כלים מסקנדינביה דרך יבואן מירושלים. החנות הופכת להיות אבן שואבת לנשים בכפר, חנות שנהייתה מרכז לנשים, שהן יודעות שהן באות לשם לקחת אויר לקחת לעצמן, להוסיף לעצמן תבלין של יופי, השראה, אסתטיקה, עיצוב.
חנות שהפכה להיות מועדון חברות. החנות שלי פיפי… כולן הכירו, באו, עברו לראות סחורה חדשה, התייעצו, דיברו, סיפרו… מרחב חשוב של הדברים "הלא חשובים" .
זה סיפור על יזמת שהבינה שיש לה צרכים רגשיים שאין להם מענה בחיים שלה : צורך רגשי עמוק ביופי, באסטתיקה,בהשראה ומכאן הכל באמת היסטורייה
עינת איזה סיפור מרגש !
מזכיר לי את אמא שלי שלקחה אותנו לבתי קפה בנתניה וקנתה לנו בגדים רק בבוטיק לילך בנתניה.
קיבוצניקית שהתחתנה עם מושבניק ואהבה את החיים הטובים ונהנתה מכך , למרות שהרימו גבה בכפר….