לקחת ללב

היום אחרי הגן ילד גדול עבר לידנו וזרק לנדב הערה מעליבה
נדב השפיל מבט והיה עצוב מאוד
אז אמרתי לו : "עזוב נדבי אל תיקח ללב"
נדב ענה לי בקול הנמוך שלו: " טוב אמא …. לא לוקח".
אמר והמשיך לרכב באופניים
מתרחק ממני
ממשיך בשלו
פתאום הבנתי
את האוטומט שלי:
קודם כל ממש לא רציתי להרגיש בעצמי את הפגיעה הזו
וגם לא רציתי שהוא ירגיש את הפגיעה
אז אמרתי " אל תיקח ללב"
והתכוונתי "בוא לא ניקח ללב"
אבל מעבר לזה שאני לא רציתי להרגיש
אז ברור שרציתי להגן עליו
מה אני בעצם אומרת לו כשאני מציעה לו : "לא לקחת ללב"
אני אומרת לו בעצם: אל תרגיש
אל תרגיש את הפגיעה
תדחה אותה על הסף
אל תכניס פנימה דברים לא נעימים
סנן החוצה, הדוף
שמור על הלב שלך.
אז אחרי שהתרחק ישבתי לי על הדשא וחשבתי קצת.

"לקחת ללב" זו הדרך שלנו להרגיש את עצמנו מול דברים שבאים מחוץ: נעימים יותר או פחות
ואם לא נסכים " לקחת ללב"
לא נרגיש את עצמנו בעצם
והלב הוא בדיוק המקום אליו צריך לקחת את הדברים ובגדול.
וברור שאפשר לסמוך על הלב שלנו
שירגיש…
האוטומטים שלנו הם חומר גלם מעולה להקשבה פנימית.
צילום מופלא: צביקה טוכטרמן