עם מי את מתייעצת? אני שואלת את הלקוחות שאני מלווה.
ואז הן נותנות לי רשימה קטנה שכוללת בעיקר את בן הזוג, חברה טובה, בעלת עסק – קולגה ועוד. היא עצמה באופן קבוע לא מופיעה ברשימה, איתה היא לא מתייעצת. מעניין נכון?
אז זה נשמע כמו גימיק אבל זו האמת.
ברור שזה לא אומר שהיא לא מקשיבה לרחשי ליבה, זה לא אומר שהיא לא מחוברת לאינטואיציה שלה, אבל זה כנראה אומר שהיא לא רואה את עצמה כמישהי להתייעץ איתה.
אז למה אנחנו לא נוטות להתייעץ עם עצמנו, למה אנחנו לא רואות את עצמנו כמישהי שכדאי להתייעץ איתה.
כנראה שזה קשור לכך שאני נוטה ליחס יותר משמעות לקולות שבאים מחוץ לי ולא רואה את עצמי באותו אופן כמו מישהו אחר שאת דעתו אני מחשיבה.
מה הבעיה בהתייעצות חיצונית? כשאני מתייעצת, אני מקבלת את "הכל" כמעט, חוץ מאת עצמי. את כל עולמו, ניסיונו, "האני מאמין" של מי שמייעץ. הוא מכניס ל"מגרש" גם את הדרך שעשה, ההצלחות, הכישלונות, האמונות המגבילות שלו והכל, הכל מגיע אלייך. לפתחך. כשאת מתייעצת את ממש מסתכנת בקבלת פרספקטיבה שהיא חיצונית לך, שלא תואמת ומשרתת אותך.
אז אם זה המצב למה אני בוחרת להתייעץ? אז העניין הוא שדרך ההתייעצויות אני מקבלת בדיוק את מה שאני צריכה, כן. ממש. תראו למשל את הדוגמא הזו, היתה תקופה בחיי שבה אם הייתי רוצה להתייעץ או אפילו לשתף, היה ברור לי למי אני מתקשרת. ידעתי מראש מה אני רוצה לשמוע ומההיכרות הקרובה שלי עם החברות אותן שיתפתי, ידעתי מי תבוא באיזו גישה. כשרציתי חמלה, אהדה, "הכל יהיה בסדר", "אל תדאגי", הייתי פניתי לאחת, וכשרציתי לחטוף ביקורת נוקבת ושיפוטיות פניתי לאחרת. הכל עובד לטובתי. זה הרווח. אבל אם אני יכולה לוותר על זה ולפנות פנימה, אני אדע מה לעשות הכי טוב, הכי טוב מתוך מי שאני.
אבל עדיין אנחנו בוחרות להתייעץ עם כולם חוץ מעם עצמנו. זאת הדרך שלנו לענות לעצמנו על צרכים אחרים, כמו: צורך בהשתייכות, אהבה וחיבור או צורך אחר. צרכים מצוינים אבל בטוח אפשר לענות על צרכים אלו בהזדמנויות אחרות .
וכן, יש עדיין דרך להקשיב לקולות שנשמעים כמו שלי אבל הם ממש לא שלי. הם קולות חיצוניים שאימצתי, ירשתי, ניכסתי ולא בהכרח משרתים אותי היום. כדי לדעת לבודד את הכלים תוכלי להשתמש באינטונציה שלהם. להקשיב לטון בו הדברים נאמרים בתוכך. אם הקולות האלו חומלים אז הם כנראה שלך. אם הם מבקרים מבפנים אז יש להניח שהם לא ממש שלך, אלא רק הפכו לכאלה, למרות שנשמעים כך.
אז נחזור אלייך. למה את לא עושה את זה, למה את לא מתייעצת עם עצמך דבר ראשון. כנראה שאת צריכה/חייבת את ההסתכלות הזו מבחוץ לך ולא סומכת על עצמך.
איך תבני את עצמך ככזו ששווה להקשיב לה ולהתייעץ איתה?
הנה כמה כלים ראשוניים:
1. בכל סוגיה, החלטה שאת ניצבת מולה, תשאלי את עצמך בנוסף: מה את היית אומרת לעצמך אם היית מתייעצת עם עצמך?
2. שימי לב מה גופך עונה לך על השאלה שאת שואלת אותו ובעיקר תשאלי את הלב. עמיחי זלינקובסקי, המאסטר של הלב, לימד אותי שצריך תמיד להקשיב ללב. יש לו את כל התשובות.
3. תרשמי את כל הפעמים בהם הקשבת רק לעצמך ויצרת לעצמך משהו שרצית או החלטות שקבלת לבד והם היו ממש לטובתך. תרשמי את כל הפעמים האלו. מתי זה היה ומה השגת באמצעות ההקשבה לעצמך. תחשבי עלייך למשל כאמא. כמה פעמים ידעת בעצמך את התשובות כשמדובר בילדים שלך.
4. תרשמי/תזכרי בכל הפעמים שהתייעצת עם גורמים חיצוניים ונחלת אכזבה "כן אבל…." זה לא בדיוק ככה", ואצלי זה אחרת.."
5. תזכרי שהמתנה היא מתנה. תפני מקום לקול שלך, להבנה שלך שתבוא מתוכך. זה לא קורה מיידי ובטח לא בדיוק בזמן כשאת צריכה אותו, את הקול. זה יכול לעלות ב"איחור" אבל זה מגיע. אז תמתיני, שווה לך. אם נסכים להמתין לא נזדרז להתייעץ עם אחרים.