אמהות קשובה – השוואה ונפרדות בשלישיה

שלישייה- אין ספק שזו חוויה אדירה וגם מאוד מאתגרת.
אני עמוק בתוך העניין של זיהוי צרכי רגשיים.
שמתי לב למשהו מעניין אצל הילדים שלי
(זה כמו שאת בהריון ואת רואה את כל ההריוניות)
הילדים שלי כל הזמן, כל הזמן משווים.
אז נכון שזה ממש לא ייחודי לשלישיה זה קיים בכל מערכת יחסים בין אחים.
אבל אצלנו זה באקסטרים.
שלושתם באותו גיל, אומנם בגנים נפרדים, אבל באותה שכבה.
והם כל הזמן משווים
אין רגע דל. בודקים כמעט בכל רגע נתון איפה האחים שלהם ומה בדיוק עושים.
הם בודקים אחד בצלחת של השני לוודא שהכמות והמרכיבים זהים.
בארבע אפס אפס מתבצעות השוואות. מה היה היום בגן, כמה.
לפני אירועים וחגים משווים את התוכניות.
בסופי שבוע מנהלים ויכוחים סוערים בקולי קולות איזה גן יותר שווה. משווים גננות, מטפלות.
אז איפה פה הבעיה?
מסתכלת על ההשוואות האלו ועצוב לי שהם צריכים להתעסק בזה כל הזמן.
הם כל כך שונים, למה הם כל הזמן משווים?

ינון צריך נעלי כדורגל כי שלו התבלו ואז מתחילה הדילמה. איך אני קונה רק לו וחוזרת הביתה עם זוג אחד.
אני בחנות, לא ממש מצליחה לסיים ולצאת. עוד סיבוב ועוד אחד. עוברת ליד הנעליים, אולי אקנה עוד 2 זוגות כדי להגן על עצמי מרגשות אשם וטענות קשות על קיפוח.
או אולי אקנה להם משהו אחר כפיצוי.
ממשיכה להסתובב בחנות, הזמן עובר, מנסה למצוא פתרון, מתפתלת.
מבינה שהפיתול הזה הוא בגלל שאני לא יכולה לשאת את השוויוניות הזו.
היא מלאכותית, נוקשה, לא טובה לי.
אני מרגישה שהיא נכפית עלי.
בסופו של דבר ואחרי שבסבבים הקודמים קניתי זוג לכל אחד רק כדי שלא לפגוע, בפעם הזו ספציפית עמדתי בזה וחזרתי רק עם זוג אחד.
נכנסת הביתה
והם מתחילים
הם נעלבים וכועסים
ואני מתחילה לזוז באי נוחות והמחשבות שלי כבר נודדות לתכנון הפיצויים שבדרך
מבטיחה הרים של הבטחות. לך אני אקנה את זה ולך את זה,אל תדאג ועוד ועוד
נבוכה מול הטענות שלהם על קיפוח, "זה לא פייר". לאט לאט מתחילה להבין
ההשוואות התמידיות שלהם זה דפוס פעולה שעונה על הצורך שלהם.
מהו הצורך ?
מדברת איתם, כל אחד בנפרד
הם זועקים
למה לו
למה רק לו
ואני מתחילה לשאול
מה אתה צריך
מה אתה באמת צריך
עוד זוג נעליים
אולי אתה רוצה להגיד לי מה אתה צריך
וככה לאט לאט
הם מגיעים אל בקשת העומק שלהם
וזו לרוב בקשה שיראו אותם, מבקשים שיתחייסו אליהם, אליהם, למי שהם, לצרכים שלהם
בקשה שיאהבו אותם בלי קשר לאחים שלהם. (מדהים לא? הם רצו לפני רגע להיות כמוהם, לקבל כמוהם)
לא. ממש אין להם צורך להיות כמו האחים שלהם
הם ממש צריכים אהבה להם
זה צורך בייחודיות, נבדלות, באהבה נבדלת
רוצים חדר משלהם בלב שלי.